החלטה
לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
עניינה של התובענה תביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים שבה היתה מעורבת התובעת ביום 24.5.2004. ביום 22.12.2004 הגישה התובעת בבית משפט השלום באשדוד תביעת נזקי גוף בגין תאונה זו. ביום 2.11.09 נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש. התביעה שלפניי, עניינה אותה עילה שנטענה בתביעה שנמחקה מחמת חוסר מעש, אשר הוגשה בשנית בבית משפט זה ביום 11.9.11, זאת לאחר שבית משפט השלום באשדוד סירב לבקשה לחידוש התביעה שנמחקה מחמת חוסר מעש.
ב"כ המבקשת מסכים, כי על התביעה בבית משפט השלום באשדוד חלות הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן:- "החוק"), הגם שלשון החוק מתייחסת שם לתביעות שנדחו ולא שנמחקו, אך לטענתו, לאור הוראות סעיף 16 לחוק, המאריך בשנה את תקופת ההתיישנות במקרה שחל עליו סעיף 15 לחוק, תביעה זו התיישנה, היות והתביעה הוגשה למעלה משנה לאחר מחיקתה.
עוד טוען ב"כ המבקשת, כי על בית המשפט לבחון האם ניהול התיק הראשון, באשדוד, היה ניהול אמיתי של תיק, שכן, אם לא כך הדבר, יכולים תובעים לנצל ההליכים בבית המשפט על מנת להאריך את תקופת ההתיישנות ומכאן, שתחולת סעיף 15 לחוק הינה רק באותם מקרים שהתיק התנהל באופן אמיתי.
אחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
ראשית, כפי שצויין על ידי ב"כ המבקשת, אין מחלוקת בדבר תחולתו של סעיף 15 לחוק על המקרה דנן. לשון סעיף 15 הינה ברורה והיא קובעת, כי התקופה שבה התנהל ההליך בבית המשפט לא תימנה במניין הימים למניין תקופת ההתיישנות. מטרתו של סעיף 16 לחוק אינה הארכה של שנה בלבד של תקופת ההתיישנות, אלא סעיף 16 לחוק עוסק, ככל שהדבר קשור בסעיף 15 לחוק במקרים בהם, ממועד דחיית התביעה ועד למועד תום תקופת ההתיישנות נותרת תקופה בת פחות משנה. כך למשל במקרה בו הוגשה התביעה הראשונה כעבור שש שנים ואחד עשר חודש ממועד היווצרות עילת התביעה. התביעה שהוגשה נדחתה בנסיבות המאפשרות הגשתה מחדש ונותר עוד חודש ימים עד לתום תקופת ההתיישנות. סעיף 16 בא לתקן את אותם מקרים בהם נותר זמן קצר, של פחות משנה להגשת התביעה החדשה והוא מאריך את אותה תקופה לתקופה של שנה מקסימלית.
מקרה זה אינו המקרה שלפנינו, שבו התביעה הראשונה הוגשה אף פחות משנה לאחר שנוצרה עילת התביעה ולפיכך, בעת שנמחקה התביעה בשנת 2009 נותרו עוד למעלה משש שנים עד לתום תקופת ההתיישנות.
בחנתי גם את השתלשלות ההליכים בבית המשפט באשדוד. לא ניתן לומר, כי דווקא התובע הוא זה שלא ניסה לקדם את ההליך שם. עיכובו של ההליך היה דווקא בשל מחדליה של הנתבעת, כאשר התובע מצידו אף עתר למתן פסק דין בהעדר הגנה, כאשר הנתבעת היא זו שפנתה בבקשות אורכה להגשת הגנתה. אמנם, בית המשפט סירב לבקשה לחדש התביעה לאחר שנמחקה, כאשר הוא עומד על אופן ניהול ההליך, אלא ששיקולים אלו שאינם מצדיקים חידוש ההליך שלא נעשה בו דבר במשך שנים ארוכות, הינו שיקול העוסק בהתמשכות ההליך ולא באשם להתמשכותו.
מכאן, לא ניתן לומר, כי התובעת התמהמהה באופן בלתי סביר בזמן ניהול ההליך בבית המשפט באשדוד.
בהקשר זה אף יצויין, כי נסיבות העיכוב אינן כאלה אשר ניתן לומר לגביהן, כי הכשילו בירור ההליך על ידי הנתבעת, אשר היתה מודעת להליך ולעמידת התובעת על נזקיה.
אמנם, התובעת המתינה תקופה ארוכה מאז מחיקת התביעה ועד להגשתה מחדש, אלא שבנסיבות העניין, לאור הזמן הרב שנותר לה עד להתיישנות תביעתה, לא ניתן לומר, כי נהגה בשיהוי משמעותי.
לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.
בשולי הדברים מצאתי מקום לציין, כי בבקשתה עתרה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף גם בשל אי צירוף חוות דעת. נראה כי מדובר בטעות, בשים לב לכך שעסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שאין להגיש במסגרתה חוות דעת.
כתב הגנה מטעם הנתבעת יוגש בתוך 30 יום מהיום.
ניתנה היום, מוצש"ק, כ"ט חשון תשע"ב, 26 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.